פרופסור
אבנר
חי שאקי

משעמדתי, בבחינות הבגרות האקסטרניות, ובבחינות הסיום של הסמינר בבית וגן, ירושלים, בשלה כי ההחלטה להירשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים.

"משפטים", נראו לי בחירה טבעית, לאחר שנים של לימודי התלמוד מחד, וכלימודים, שיתנו ביטוי אקדמי ומקצועי לשאיפתי לתרום בתחום הצדק החברתי, שכה העסיק אותי, מאידך. בסוף 1950, נרשמתי לבחינות הכניסה באוניברסיטה העברית בירושלים, שבהן השתתפו מאות מועמדים מכל הארץ.

למצטיינים הובטחה מלגה, שהייתי זקוק לה כל כך. לשמחתי, חשתי כי עמדתי בהן בצורה מיטבית, דבר שאומת לי ע"י המזכירות האקדמית, אליה פניתי לברר את הדבר, תוך בקשה, שאם אכן הצטיינות זיכתה במלגה נכבדה, כי אז המלגה תינתן לי בהקדם, לצרכי קיומי. וזאת – מאחר שאחרוני חסכונותיי הלכו ואזלו, וזו נראתה אחת מדרי הישועה. ואכן זכיתי להימנות בין המצטיינים שזכו במלגה נדיבה יחסית, בנוסף לכך כלל הפרס פטור משכר לימוד לשנה הראשונה.

השבח לאל, ההצטיינות בלימודי המשפטים, לאורך כל ארבע שנות הלימוד בפקולטה למשפטים, וזיכוני – במלגות שנתיות, שסייעו חלקית, בידי, לעזור לאמי המנוחה, שהייתי מקור פרנסתה היחיד.

חוויה בלתי נשכחת, בשנת הלימודים הראשונה הייתה, הקושי הגדול שבו נתקלתי בגיוס תקציב לשכר דירה. דמי השכירות החודשיים היו למעלה מהישג ידי ועד למציאת מקום עבודה ומקור הכנסה לי ולאמי ז”ל, נמצא פתרון זמני בדמות "הסכם” שערכתי עם שומר תחנת האוטובוסים המרכזית של "אגד”, ברחוב יפו בירושלים, לפיו הותר לי לישון מדי לילה, משעה אחת עשרה בערב, ועד אור בוקר ראשון, בספסל האחורי של אחד האוטובוסים. הותר לי להחזיק את מזוודתי הגדולה, שבח היו עיקר חפצי היומיומיים, בפינת מחסן התחנה, לצד חפצי השומר וה"תמורה" הייתה – חפיסת שוקולד, שנתתי לו, אחת לשבוע, בכל יום שישי. ה"הסכם" שונה, כעבור כחודש, לשתי חפיסות שוקולד לשבוע.

"הסדר" זה פעל להפליא, עד שהתאפשר לי לתת שיעורים פרטיים לתיכוניסטית בת טובים, שהתגוררה ברחביה, שיעורים אלה הניבו לה ציונים והישגים טובים.

הוריה הזמינו אותי להתגורר בחדר, בביתם, ללא כל תשלום למספר חודשים נוספים עד שעלה בידי להצטרף לשכירות משותפת עם סטודנט בכתתי. במשך רוב ארבע שנות לימודי באוניברסיטה, התפרנסתי, רוב הזמן, מעבודה כעוזר בלשכת המנכ”ל במשרד התחבורה, ומפעם לפעם, משיעורים פרטיים במקצועות שונים.

כבר לקראת סיום השנה הרביעית מוניתי להיות אסיסטנט, לפרופ' י.י. רבינוביץ' ז”ל, שהרצה בקורס: "סוגיות נבחרות במשפט עברי". תקופה קצרה, סייעתי גם לד”ר ז. וורהפטיג ז”ל שלימד אף הוא ”סוגיות נבחרות בתלמוד”; וב־1956, נתמניתי להיות אסיסטנט לפרופ' א. לבונטין, במשפט בינלאומי פרטי ובינדתי, מקצוע שנהניתי לחקור ולעסוק בו רבות, במשך השנים. בתקופה הקצרה ששימשתי מתרגל במשפט בינלאומי פרטי, היו בין תלמידיי: אהרן ברק; מישאל חשין; יורם דינשטיין ועוד "פנים מוכרות".

עם תום השנה הרביעית התמחיתי במשרד עורכי הדין הירושלמיים: אנג'ל-לוי־ סיימון ובשנת 1957, עמדתי בבחינות לשכת עורכי הדין. במקביל, שימשתי כאסיסטנט לפרופ' לבונטין, שמפיו למדתי רבות במקצוע מרתק זה. בנוסף מילאתי תפקיד בייעוץ משפטי, במשרד האפוטרופוס הכללי וכובס הנכסים הרשמי בפרשיות פשיטות הרגל ופירוקי החברות בישראל, וכתבתי באותן שנים, בשיתוף עם חברי לכיתה אהרון מלמד (לימים נשיא ארצי של בתי המשפט לנוער), את ספרי הראשון: אתיקה מקצועית של עורכי הדין, שלכתיבתו נדחפתי מתוך סקרנות אינטלקטואלית לגבי טיב היחס בין משפט ומוסר, משפט ואתיקה.

החוויה האינטלקטואלית שאפיינה את העבודה כאסיסטנט במחיצת הפרופ' לבונטין, שעושר אופקיו וגישתו הפילוסופית לבעיות היסוד של המשפט בכלל, הפכו את העבודה עימו לניסיון מעשיר, ומאתגר עד לאפשרות כתיבת דוקטורט למשפטים. בהתייעצות עמו, החלטתי לחקור את סוגיות "ברירת הדין והסמכות הבינלאומית בפשיטות רגל ובפירוקי חברה”, כנושא לדוקטורט. זכיתי להמלצה חמה ממנו, וכשנודע לי כי ה‎British Council-‏ מעניק מספר קטן ביותר של מילגות להשתלמות באנגליה, ניגשתי, בעידודו של הפרופ' לבונטין, לפגישה עם אנשי ה-‎B.C. ‏ואנשי השגרירות הבריטית בישראל שעסקו בדבר. הפגישה והשיחות שהתקיימו בה ובהמשכה, הניבו, לשמחתי, מלגת קיום נדיבה, שאיפשרה את לימודיי באוניברסיטת קיימברידג', וכחבר ב-‎.Queen’s College שם יצא לפועל המחקר בנושא הנ”ל, שאושר, הן ע"י פרופ' לבונטין, והן ע"י המשפטנים האנגלים, שבמחיצתם עברתי.

בנוסף למספר נושאים במשפט הבינלאומי־פרטי שבהם עסקתי בקיימברידג', הפקתי תועלת מרובה מהשתתפותי ב-‎Debates Club‏ שבאוניברסיטה מהוללת זו. תרבות הויכוח (והדיון הציבורי הפרלמנטרי) ששררה בויכוחים הפומביים הללו, שימשה לי מודל ראוי לחיקוי בויכוחים משפטיים תרבותיים, ופוליטיים, רבים, שבהם השתתפתי במשך השנים, לאחר מכן, לרבות בתקופת כהונתי בכנסת ובממשלה.

מעבר לעבודת הדוקטורט, שחלק נכבד ממנה נעשה בקיימברידג', המלגה כללה ביקורים במוזיאון הבריטי, בפרלמנט הבריטי, בבית המלוכה בלונדון, ומהיכרות שעשיתי עם אישים שונים, משפטנים ואנשי רוח באנגליה, שעם כמה מהם קיימתי קשר גם לאחר שובי ארצה.